רש"י על חולין קכ״ה

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 וקולית המוקדשים - במסכת פסחים דף קכ: תנן הפגול והנותר מטמאין את הידים דגזרי בהו רבנן משום חשדי כהונה ועצלי כהונה כדמפרש התם וגזרו אף בעצמות ששימשו נותר:
2 נבלה אין עצמותיה מטמאים דכתיב ויקרא יא בנבלתה ולא בעצמות וכן שרץ הלכך סתומים טהורים אף מלטמא במשא וכ"ש מגע דאי אפשר לו ליגע ואע"ג דשומר מכניס ומוציא טומאה ה"מ בדבר שאפשר ליגע בטומאה עצמה ואפילו לא נגע בה אלא בשומר טמא אבל היכא דאי אפשר ליגע בטומאה עצמה אין שומר מטמא:
3 נקובים כל שהוא - אפילו כחוט השערה שאפשר להכניס בו חוט השערה של ראשו או זקנו והרי הוא מטמא בכך כדלקמן:
4 גמ' ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה - קושיא היא אמאי אין מטמא באהל הרי אין לה חלל טפח וקיימא לן בברכות דף יט: כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני המת:
5 ואי - קסבר מוח שבפנים מעלה ארוכה לבשר מבחוץ אע"ג דליכא מוח הואיל ובמחובר לחי סוף המוח לבא שהרי פעמים שהמוח כולו כלה וחוזר וע"י המוח גדל הבשר מלמעלה א"כ בלא בשר ובלא מוח חשיב אבר כל עצם חלול ותנן אהלות פ"א מ"ז האברים אין להן שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן השרץ:
6 קסבר אין מוח שבפנים מעלה ארוכה - לבשר מבחוץ והכא הואיל וליכא בשר אין סופו להעלות ארוכה בחי ולא אבר מיקרי:
7 א"ה במוקדשין אמאי טמאים - הרי לא שימשו נותר דאין נותר בפחות מכזית:
8 כי נקבו אמאי טמאין - הא אמרת דאין שומרין מצטרפין לטומאה חמורה:
9 רישא - דקולית המת:
10 דליכא כזית - לפיכך אין מטמא באהל:
11 סיפא - מוקדשים ושרץ ונבלה:
12 דאיכא כזית - לפיכך גבי מוקדשין איכא שיעור נותר וגבי נבלה ושרץ איכא שיעור לטמא:
13 ומאי קמ"ל - כיון דרישא ליכא כזית אכתי לא אשמעינן דעצם כשעורה מטמא במגע ולא באהל וכזית מן הנבלה מטמא:
14 מילי מילי - כל דבר ששנה במשנתנו אשמעינן טעמא בכל חד וחד מה שהראה זה לא הראה זה:
15 רישא - אשמעינן מדלא טימא באהל על כרחיך שמעת מינה דמוח שבפנים אין מעלה ארוכה מבחוץ דאי מעלה בין אית ביה בין לית ביה מטמא:
16 מילתא היא - כנותר עצמו ואיצטריך לאשמועינן דהכי הוא כדרב מרי משום דבפסחים דף קכ: לא תנן אלא הפגול והנותר אבל שמושו לא תנן ואשמעינן מתניתין דמשום דשימשו כזית נותר מטמאה אפי' כשהיא סתומה ולא נגע במוח טמא משום עצם ששימש את הנותר:
17 לא ניקבה לא - דבעינן אפשר ליגע כדתני טעמא בהדיא לקמן:
18 אביי אמר לעולם מוח מעלה ארוכה - ומתניתין בששפה נסרה במגל או בסכין דתו לא מעלה ארוכה והלכך כיון דליכא כזית מוח דמטמא באהל משום שיעור לא מטמא אבר ובמוקדשין נבלה ושרץ בדאיכא כזית כדאוקימנא ואביי לא פליג אלא במעלה ארוכה:
19 לארכה - דעכשיו שייר בה רצועה שלא שיפה:
20 טמאה - ואפילו אין בה לא בשר ולא מוח דמוח שהיה עתיד לבא מבפנים מעלה ארוכה וכיון דדכוותה בעלי חיים מעלה ארוכה השתא נמי אבר הוא ולא בעי שיעור:
21 לרחבה - סביב סביב ואפילו במקום אחד:
22 דקל אם תטול ממנו רצועה סביב הוא מתיבש שלא הנחת דרך לשרף לעלות מן הקרקע למעלה ממקום שנקלף ואם תקליפנו לארכו ותשייר צדו אחד יש דרך לשרף לעלות:
23 לעולם - רישא דאיכא כזית דלא מוקמינן מתניתין בתרי טעמי וא"נ ליכא כזית הויא מטמא באהל דמוח שבפנים מעלה ארוכה:
24 ומאי נוגע מאהיל - מאהיל נמי במשמע כדמפרש ואזיל דאיכא תנא דקרי למאהיל נוגע:
25 אמאי טהורים - עצם גופיה אבר הוא ובלא מוח נמי מטמא וסתימה מאי אהניא:
26 המתקשקש - יבש ונעקר בתוך החלל דהוא לא מעלה ארוכה:
27 גבי מת - אף על גב דאינו מעלה ארוכה מטמא באהל דהא בלא חשיבות אבר הא איכא שיעור וסתימה לא מהניא ביה דטומאה בוקעת ועולה ומוקדשים הרי שמשו נותר:
28 נבלה כיון דמתקשקש הוא - ושוב אינו מעלה ארוכה לאו אבר הוא הלכך ניקבו דאפשר ליגע מטמאים משום שיעור לא ניקבו לא דלאו אבר הוא דהשתא גרע מקולית שיש בה בכעדשה מוח לח דההוא מעלה ארוכה הוא:
29 אף אנן נמי תנינא - דקרי למאהיל נוגע:
30 הנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית - בבת אחת ידו נוגעת כאן והשניה מאהלת כאן:
31 או חצי זית מאהיל עליו - כגון שנתון בקיסם ותחוב בכותל וזה עומד תחתיו:
32 ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם:
33 אמאי טהור - הלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל במדבר י״ט:י״ד שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:
34 רצוצה - כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ:
35 מגדלים - של עץ:
36 דכולה נגיעה היא - אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן:
37 ומאן תנא - דמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל:
38 תרווד - כף:
39 רקב - עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:
40 הא לא נגע בכוליה - דהא כל העפר אינו מחובר יחד והנוגע בצד זה לא נגע בצד זה וכל חד וחד עפרא באפי נפשיה הוא:
41 אמר אביי - המאהיל למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה קרי לה אהל נגיעה. ולאביי לא מיתוקמא מתניתין כרבי יוחנן דלא מיקרי מאהיל נוגע אלא למטה מטפח דהוי כנגיעה ואכתי הדר דוקיין קמא לדוכתיה נוגע אין אבל מאהיל אהל גרידא למעלה מטפח לא ואי דאיכא כזית באהל נמי ליטמא. ואביי לא מהדר לאוקמא לדרבי יוחנן דהא אביי אוקמה למתניתין בשאין בה כזית ובששיפה והכא קא מהדר לתרוצי מילתיה דרבי יוסי דקתני גבי רקב מגע ואהל וקשיא לן הא לא נגע בכוליה ומוקי ליה אביי באהל נגיעה:
42 רבא אמר אפי' למעלה מטפח אהל נגיעה - מיקרי ושפיר מיתוקמא מתני' כר' יוחנן ורבי יוסי היא:
43 בהמשכה - דבר אחר מאהיל עליו ועל הטומאה דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו אלא דבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:
44 מנא אמינא לה - דאפילו למעלה מטפח קרי ליה רבי יוסי אהל נגיעה:
45 חבלי מטה - המסורגים שמסרגים מטות כמין קליעה. וכן סריגי חלונות שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנס אדם בהן:
46 חוצצין בין בית לעליה - אם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה שלא תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה ואע"פ שנקובים הרי אין בנקבים פותח טפח וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלא אגרוף וכל נקב שבין בית לבית או בין בית לעליה שיעורו בפותח טפח ואף הנוגע כנגד הנקב טהור:
47 היו פורסים על המת באויר - שנטלו מן המטה כמו שהן מסורגות ופורסן על המת באויר:
48 הנוגע כנגד הנקב טמא - דעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת. שלא כנגד הנקב טהור דחבלים בלא מטה אינן מקבלין טומאה הילכך חוצצין:
49 אילימא - ששוטחן על המת למטה מטפח שאין מהן ולמת טפח:
50 לא מבטל ליה - להיות כסותו של מת:
51 ותהוי כטומאה טמונה - אי למטה מטפח עסקינן נהי נמי דלא מבטל ליה תיהוי מיהא טומאה טמונה שאין לה חלל טפח דקי"ל אהלות פי"ד מ"ו בוקעת ועולה עד לרקיע אא"כ תמצא חציצה למעלה מטפח:
52 תיבת מגדל - של עץ משטיי"ר ועושין אותו תיבות תיבות קטנות להצניע בהן כלים ומשקין:
53 שיש בה - בחלל פותח טפח. ה"ג לה במשנה דאהלות שיש בה פותח טפח דלא הויא טומאה טמונה:
54 ואין ביציאתה - בחור פתח אין בו טפח:
55 טומאה בתוכה הבית טמא - ואע"פ שפתחה קטן כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן:
56 מה שבתוכה טהור - הואיל ואין ביציאתה פותח טפח והרי אין סופו להכניס לה מת:
57 רבי יוסי מטהר - כדמפרש דשמא אין סופה לצאת דרך פתח זה שיהא בה שיעור טומאה שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה:
58 וקתני סיפא העמידה בפתח - וכולה בבית אלא שפתחה לחוץ:
59 טומאה בתוכה הבית טהור - דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אהל ליכא דיש בה פותח טפח ולא טמונה היא ומשום יציאה נמי לא מטמיא דהא אין יציאתה לפנים: